<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תקי"ב</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ואע"ג דחליצה מעושית פסולה, היינו בשלא אמר רוצה אני כדאיתא בפרק מצות חליצה [יבמות ק"ו ע"א], ואנן כייפינן ליה כשאר מחוייבי כפיות עד דאמר רוצה אני וכדנפקא לן מקרא בערכין [כ"א ע"א] ובפרק חזקת [ב"ב מ"ח ע"א], וכפייה זו תהיה או על ידי דייני ישראל בשוטים או בחרם, וכן כתב הרא"ש ז"ל בפרק הבא על יבמתו, או על ידי גוים שיאמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך כדאיתא בפרק המגרש [גיטין פ"ח ע"ב]. ואעפ"י שיבם זה אינו יכול ליבם לא קרינן בה כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, דהא הפילה דהויא ספיקא ואינה יכולה להתיבם וחולצת, ובאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך הרי זו לא תנשא ולא תתיבם וכו', וקאמר זעירי התם דלחברתה תשעה וחולצת ממה נפשך, והרי חליצה זו מן הספק היא ואינה עולה ליבום וקאמר זעירי דחולצת, ודקאמרינן דלצרתה לעולם לא קאתו עלה אלא מטעמא דנמצאת מצריכה ליה כרוז לכהונה. ונודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה אמרי בפרק בית שמאי [יבמות קי"א ע"ב] דחולצת ואינה עולה ליבום, ומחזיר גרושתו אמרינן בפ"ק דיבמות [י"א ע"ב] חולצת ולא מתיבמת, ושניות ואלמנה לכהן גדול וחלוצה לכהן הדיוט אמרינן נמי בפ"ב דיבמות [כ' ע"א] דחולצות ולא מתיבמות [וספק סוטה נמי אמרינן בפ"ק דסוטה [ב' ע"א] חולצת ולא מתיבמת], והני נשי כלהו עולות לחליצה ולא ליבום. וטעמא דכלהו דאי קדשינהו תפסי בהו קדושין מן התורה, ולא אמרי כל שאינה מעלה ליבום אינה עולה לחליצה אלא במחוייבי כריתות, והכי מוכח התם בפ"ב דיבמות. והאשה הזו, אם הניח בעלה בן החליצה אינה חליצה כלל ואינה עולה לא לחליצה ולא ליבום, ואם לא הניח בן שפיר קרינן בה עולה ליבום.
והעולה מזה הוא, שאם תדור האשה על דעת המקום ב"ה ועל דעת רבים, או תשבע בנקיטת חפץ בה' אלהי ישראל על דעת המקום ב"ה ועל דעת רבים, או תוסיף לקבל עליה חרם או נדוי שלא תנשא לעולם לכהן, שכופין היבם או בשוטים או בחרם או על ידי גוים שיאמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך עד שיאמר רוצה אני, ויחלוץ לה, ואינה מאבדת כתובתה כלל, ואין חוששין לה שמא תלך למקום אחר ותנשא לכהן. זהו הנראה לי בנדון הזה. וה' אלהים צבאות, שהוא בצבא שלו אות, יצילנו מטעות הוראה ושגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות. שלמה בן הרב ר' שמעון נ"ן בן החכם ר' צמח זלה"ה.
<h2>דף כג.</h2>
על כן אני אומר שלצאת ידי כל ספק תדור האשה הזאת על דעת רבים שלא תנשא לכהן לעולם, ויחלוץ לה יבמה ותנשא לשוק, ותהיה אסורה לעולם לכהן, ואפילו יבואו שני עדים שראו הבן ונמצא שהחליצה אינה חליצה ומן הדין היתה מותרת לכהן, אפילו הכי תהיה אסורה לכהן לעולם מחמת נדרה, ודיינין לה כאוקמתא דרב פפא התם [יבמות קי"ט ע"ב] (כגרושה) [בגרושה], כלומר שאם היתה גרושה שכבר אסורה לכהן וליכא חששא דהצרכת כרוז [לכהונה], דחולצת ולא מתיבמת, וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכ' יבום פ"ג הט"ז] ואבן העזר [סימן קנ"ו]. וליכא מידי דניחוש ליה אחרי הנדר הזה, שכל מה שיש לספק בענין הזה הוא שמא לא הניח בן או שמא הפילה, או שמא הניח בן של קיימא, ואם לא הניח בן החליצה כהוגן, ואם הפילה ג"כ החליצה כהוגן היא וחולצת ואינה מתיבמת, ואם הניח בן החליצה אינה חליצה, אלא שבזו חששו חז"ל שאם חלצה ואחר חליצתה נודע שיש לו בן החליצה אינה כלום ומותרת היא לינשא לכהן, וכשתנשא לכהן ותלד ממנו ברוב הימים יצא לעז על בניה שהם בני חלוצה, והם לא ידעו שהחליצה לא היתה חליצה ואינה פוסלתה לכהונה, ואפילו אם נכריז קודם נשואיה לכהן שחליצה זו לא היתה חליצה איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה ועדיין יוציאו לעז על בניה, על כן חששו חכמים שלא תחלוץ עד שתדע שילדה צרתה ואפילו לעולם, והיינו דתנן בפרק בתרא דיבמות [קי"ט ע"א] האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך הרי זו לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא נתעברה צרתה, וקא מקשו בגמרא ולעולם אמר זעירי לעצמה שלשה ולחברתה תשעה וחולצת ממה נפשך ר' חנינא אומר לעצמה שלשה ולחברתה לעולם, וקא מקשו יאמר ותחלוץ ממה נפשך, וקאמרי אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין גזרה שמא יהא הולד של קיימא ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה וקאמרי דשרו חליצה לכהן, והכי איתא נמי בפרק החולץ [יבמות ל"ו ע"א] ועל כן אני אומר שלתקן עוותתה ומשום תקנת עגונות שתדור על דעת רבים שלא תנשא לכהן. ואם נרצה לחזק הענין תוסיף לישבע על דעת המקום, דנדר שהודר על דעת רבים לית ליה הפרה כדאיתא בפרק השולח [גיטין ל"ו ע"א] ובפרק בתרא דמכות [ט"ז ע"ב] ובערכין [כ"ג ע"א] ובבכורות [מ"ו ע"א] כדבעינן למימר קמן, ועל דעת המקום גם כן אין לו היתר כדאמרינן בשבועות בפרק שבועות שתים בתרא [כ"ט ע"א] דאשבעינהו משה לישראל על דעת המקום כי היכי דלא תהא הפרה לשבועתייהו. ואם יוסיפו חזוק ג"כ תקבל עם כל זה חרם ונדוי בלא שום פתח היתר וחרטה. ואחרי הנדר והשבועה והחרם הזה שוב אין לחשדה שמא תלך למקום אחר ותנשא לכהן, דכל שהיא עומדת באיסור כל ימיה לא עבדא הכי, וכן כתבו בפרק השולח [תוס' גיטין ל"ה ע"א].
